‪‬‏

נונה קוראת מחשבות

 נוּנָה קוראת מחשבות – מאת אורית גידָלי – על מחשבות ועל מלים; ועל הפערים שביניהן

 עלילת הספר

 הספר “נונה קוראת מחשבות” שכתבה המשוררת אורית גידלי ואיירה איה גורדון-נוי (הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2001) מספר את סיפורה של נונה, שנעלבה מילד מהגן שלה שאמר לה: “יש לךְ רגל של פלמינגו”. נונה “לא בדיוק ידעה מה זה פלמינגו”, ובכל זאת היא נעלבה מאד. נונה מספרת על כך לאמה, שמיד מוצאת את מכשיר הקסמים המיוחד, שמאפשר לראות מתחת לְמָה שאנשים אומרים, גם אֶת מה שהם חושבים אבל לא אומרים ואת המחשבות שעומדות מאחורי המלים. כך, למשל, רואה נונה שילד שמושך לאמו בשמלתה ואומר: “אני רעב” חושב לעצמו: “תקני לי שוקולד”, וגם כשהוא אומר: “קשה לי ללכת” הוא חושב: “תקני לי שוקולד…”. עוד היא רואה שהילד שכינה את רגלה “רגל של פלמינגו” חושב לעצמו: “כשאת בסביבה הכל נראה ורוד”, וגם: “ואיזה חכם אני שאני יודע להגיד פלמינגו”.

בהמשך הסיפור, מסתכלת נונה דרך המכשיר על “עוד ילדים שאמרו דברים לא נחמדים” ורואה מה באמת עומד מאחורי דבריהם, והיא גם רואה ש”אצל ילדים שמקללים, יש לפעמים ממש קלקול: בדרך מהבטן לפה, מלים טובות מתהפכות אצלם לרעות”. נונה מזמינה את ה”ילד המעליב” אליה הביתה בתנאי שיבטיח לא לומר דברים מעליבים. אחר-כך היא מחזירה את מכשיר הקסם לאמא משום שהיא כבר יודעת לעשות קסמים בלי מכשיר. בסיומו של הסיפור הכלב של השכנים מצא את המכשיר והביט בכלבה שאומרת: “האו” ובעצם מתכוונת ל….”וואו”; והוא “התחיל לנבוח פחות ולכשכש בזנב יותר. וכל הימים שלו התמלאו בקסם”.

הספר עצמו גם הוא מלא בקסם שעשוי מן האיורים החכמים ומלאי החן של איה גורדון-נוי שמורכבים מבועות מלל ולצידן בועות מחשבה של הדמויות, כשברקע פירושן של מלים מן המילון, למשל המלים: “מחשבה”, “מילה”, “הסתרה”; ומן הכתיבה המשוררית – המשולבת בחריזה ומצלול ייחודיים – של אורית גידלי.

 

מתחת לפני השטח: באלו תכנים רגשיים עוסק הספר

בשירהּ “ילדה” – מתוך ספר שיריה הראשון – כתבה אורית גידלי: “אני הילדה הפסקה מפחידה אותי/ יותר מן השעור לא ברור/ מה צריך לעשות, ילדים אחרים/ החמצות. // מצביעה בזקיפוּת  קומה האצבע/ נשלחת אל פנֵי התקרה/ מבוגרים, מבוגרים/ בואו ואִסְפוּ את היד הגבוהה/ מְשׂוּ אותה מן הילדוּת” (אורית גידלי, עשרים נערות לקנא, ספרית פועלים, 2003).

בספר הילדים “נונה קוראת מחשבות” מתארת גידלי את מה שקורה ב”הפסקה המפחידה”, כלומר את המתרחש בין הילדים כאשר המורה או הגננת לא מבחינות: הצקות והעלבות של ילדים על-ידי חבריהם למסגרת החינוכית. בשיר מבקשת הדוברת מן המבוגרים שימשו את ידה – כלומר אותה – מן הילדוּת, מחוויות קשות שעוברות לעתים על ילדים ואין להם שליטה עליהן. מכשיר הקסמים של נונה הוא בעצם דרך להשיב לנונה – שנפגעה על-ידי ילד אחר – אֶת השליטה: כעת היא יכולה לדעת מה מתרחש במוחם של הילדים המעליבים והיא מבינה שהרבה פעמים המחשבות שעומדות מאחורי המלים שונות לגמרי מן המלים עצמן.

הספר החכם הזה מלמד ילדים שהדברים הם מורכבים הרבה יותר מכפי שהם נראים ושלא תמיד הדברים הם כפשוטם: “לא תמיד אומרים מה שחושבים, או חושבים מה שאומרים שחושבים, או אומרים מה שחושבים שאומרים”. נונה עוברת תהליך של התפתחות: בתחילת הסיפור היא נמצאת בעמדה הנעלבת, אבל בהמשכו היא מסוגלת לראות את מורכבותם של הדברים. כך, נונה כבר נעלבת פחות ופחות מהילד המעליב ואפילו מסוגלת להתקרב אליו ולבקש את חברתו מתוך עמדה של כוח, שגם מציבה גבול: התנאי שנונה מציבה לכך שהילד יבוא לביתה הוא שלא יאמר דברים מעליבים.

הורים רבים שואלים את עצמם מהי הדרך הנכונה להדריך את ילדיהם כאשר הם מהווים מושא לעלבון לילדים אחרים: האם להתעלם ולעבור הלאה או האם “להשיב מלחמה”. סיפורה של נונה מלמד את דרך הביניים בין שתי האפשרויות האלו: לא כדאי להיעלב מאותם ילדים שמקללים – כי כוונותיהם, פעמים רבות, הן אחרות לגמרי –  אבל גם לא צריך להבליג על עלבונות אלא לשים גבול ברור (“לא כדאי להיעלב מהם, אבל גם לא כדאי לשתוק כמו דג כשאומרים לך דברים לא יפים”).

הספר מעלה למודעות הילדים את קיומו של מרחב פנימי, בתוכו ניתן לחשוב דברים שלא בהכרח באים לביטוי בחוץ. על-ידי הכרה של הילד בהבדל בין המרחב הפנימי (המחשבות) לבין המרחב החיצוני (האמירות עצמן) מתפתח מרחב שבתוכו ניתן לקיים קשר המסוגל להכיל גם אי הבנות ועלבונות וגם מאפשר הכרה במרחב של האחר, יחד עם שימת גבול לאמירות פוגעות. 

ברגע שהילד מכיר בכך שדברים פוגעים שאחרים אומרים לא תמיד נועדו לפגוע – ויש להם מרחב פנימי בתוכו הדברים שונים לעתים מאלו שבחוץ – מתחזק בטחונו גם במרחב הפנימי שלו ובעצמו והוא פחות מושפע מאמירות חיצוניות של ה”ילדים האחרים”.

למי מתאים הסיפור וכיצד ניתן לעשות עבודה רגשית בעזרתו

הסיפור מתאים לילדים מגיל 5.

למי אפשר לקרא את הסיפור

עבודה רגשית שניתן לעשות בעזרת הסיפור

לקבוצות של ילדי גן חובה, שיש בהןן נטייה לומר מלים מעליבות לילדים אחרים.

 ·ניתן להתייחס למצבים מן היומיום של הגן עצמו, בהם ילדים אמרו זה לזה אמירה מעליבה, או לחילופין לבקש מהילדים לספר דוגמא לכך שמישהו העליב אותם או שהם העליבו ילד אחר.

אפשר להכין ביחד עם הילדים את “מכשיר הקסמים של נונה” ממנקי מקטרות (על-ידי קיפול מנקה המקטרות כך שנוצרת לולאה), ולבקש מהילדים להביט דרך המכשיר ולומר מה המשפט שהם רואים מאחורי האמירה המעליבה שהם נתנו בדוגמא.

  • ·אפשר אחר-כך להשתמש במכשיר באופן יומיומי כחלק מחיי הגן, ובהזדמנויות בהן ילדים אומרים דברים פוגעים – להביט דרך המכשיר ולשקף את מה שיתכן והתכוונו “באמת” לומר.

לילדים שנוטים להיעלב בקלות גם מדברים שלא היו אמורים להעליב ולא כוונו להעליב.

ניתן להכין עם הילדים את המכשיר (כמו בדוגמא הקודמת) וכאשר הילד נעלב שלא לצורך, להביט יחד איתו דרך המכשיר ולשאול: “בוא נחשוב ביחד: לְמָה עוד הייתי יכול להתכוון כשאמרתי כך וכך (או: “כשעשיתי כך וכך….”) [ "הייתי", "אמרתי" ו"עשיתי" מתייחסים לגורם ממנו הילד נעלב]. 

לילדים שנוטים לומר לאחרים דברים מעליבים

ניתן להכין עם הילדים את המכשיר (כמו בדוגמא הראשונה), וכאשר הילד מעליב ילד אחר לומר: “אני בטוחה שלא התכוונת להעליב אותו. בוא נסתכל דרך המכשיר ונחשוב ביחד מה באמת רצית להגיד לו”, וכאן אפשר ורצוי לסייע לילד במציאת מלים שיביעו כעס/ עלבון/ עצב/ אכזבה בִּמְקום קללה.

Comments are closed.

חדשות
צרו קשר

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

טלפון

נושא

תוכן ההודעה

054-2440988