‪‬‏

דמעות ורדות

               

          דְּמָעוֹת וְרֻדּוֹת – על הקושי בביטוי רגשות, ריצוי ועל הנזקים שבשמירת דברים בבטן

 

עלילת הספר

 

הספר “דמעות ורודות” שכתבה חנה גולדברג ואיירה כריסטינה קדמון (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2001) מתחיל כך: “יום אחד כולם שיחקו עם כולם, רק עם מותק אף אחד לא שיחק. מותק עמדה בצד והרגישה דמעות בגרון. היא עצרה את הדמעות ולא נתנה להן לטפס לעיניים. אחרי שהשמש שקעה כולם הלכו הביתה ומותק גם”.

בבית שואלים אותה הוריה של מותק מה קרה לה, אבל מותק אינה מוכנה לספר להם. היא דוחפת את הדמעות למטה ולא נותנת להן לצאת. למחרת בבוקר מופיע כתם שחור על החזה של מותק במקום של הלב. כך, הולך הכתם וגדל, מתפשט על כל הבטן של מותק עד שהוא ממלא את כל כולה. מותק מתבוננת במראה ורואה שהיא כולה שחורה. זה הרגע בו היא כבר לא מסוגלת לעצור את דמעותיה והן מתחילות לזלוג ולהפוך למבול של דמעות שמותירות אחריהן שבילים ורודים – צבע פרוותה של מותק. מותק שבה להיות ורודה לגמרי ומרגישה ש”הלב שלה מתמלא בגעגועים”. היא יוצאת החוצה ורואה ש”בחוץ היה יום חדש לגמרי, וכולם אכלו גלידה”. מישהו שואל את מותק אם היא רוצה גלידה. מותק רוצה ומלקקת גלידה ביחד עם כולם. 

 

מתחת לפני השטח: באלו תכנים רגשיים עוסק הספר

 

“דמעות ורודות” מספר על ילדה שמתמודדת לבדה עם חווית דחייה ועם רגשות של עצב ועלבון ולא מוכנה לשתף בהם אף לא את סביבתה הקרובה. אולי מותק היא ילדה מופנמת וסגורה שלא מביאה את עולמה הפנימי אל החוץ בקלות; ואולי לא בכדי קוראים למותק – מותק: יתכן ומותק היא ילדה מְרַצָה, מותק כזאת שמוכרחה להיות “מושלמת”, שהמחשבה לבטא רגשות שליליים החוצה היא בלתי נסבלת בעיניה בגלל התחושה שסביבתה לא תוכל לעמוד בכך.

כך או כך, הרגשות השליליים אינם נעלמים כשלא מדברים עליהם אלא בדיוק להפך: הם הולכים ומתעצמים עד כי הם ממלאים את כל ישותה של מותק. כלומר, כאשר משהו מעיק על הנפש ואינו יוצא החוצה – הוא הולך וגדל בתוכנו ולא מאפשר לחשוב או לעסוק בדברים אחרים; הרגשות הקשים ממלאים את המרחב הנפשי כולו. אלא שאותם רגשות לא יכולים להישאר בתוך הנפש לנצח; כאשר הם ממלאים את כל שטחה של הנפש – הם מוכרחים למצוא להם דרך לצאת אל החוץ. הדרך הזאת יכולה להיות באמצעות משבר נפשי, התפרצות זעם או באמצעות בכי – כמו שקורה למותק. ברגע שמותק בוכה ומבטאת את כאבה – היא חוזרת להיות ורודה, בצבעה המקורי. כלומר, ברגע שאנחנו מוציאים החוצה ומבטאים בעולם גם את רגשותינו הקשים – אנחנו יכולים להיות אנו עצמנו. אין זה מקרי שהרגע בו מותק יוצאת החוצה ללקק גלידה עם כולם הוא לאחר שבכתה ושבה להיות היא עצמה: היכולת לפגוש את החוץ, לשחק ולהתפנות לפעילות כלשהי מתאפשרת רק לאחר שהנפש מתרוקנת ממה שמעיק עליה. מותק יכולה כעת ללקק גלידה ביחד עם כולם, משום ששב אליה ה”אני” שלה – לאחר שהרשתה לעצמה לבטא אותו בעולם: לבכות, ובכך לספר לעולם על תחושותיה הקשות.

ישנם ילדים שמתקשים לבטא את רגשותיהם השליליים ולספר על תחושות או חוויות שנחוות עבורם כקשות, ממספר סיבות אפשריות: יתכן והם חוששים מתגובת סביבתם, יתכן ואין ברשותם את המלים המתאימות להבעת הרגשות שלהם, יתכן ואינם מורגלים בסביבה שבה משתפים ומדברים בפתיחוּת על רגשות.

דרכים אפשריות, אם כן, ליצור עבור ילדים סביבה שבה ניתן לשתף הן:

  • לשמש להם מודל ולספר להם גם על דברים קטנים שלא מצליחים להורים עצמם ברמה היומיומית.
  • לשמש להם מודל בעצם ההצבעה על רגשות של כעס או עצב אצל ההורים עצמם. ההצבעה על רגשות אלו אינה ברמה של שיתוף הילד בפרטי המקרה והכבדה עליו אלא ברמה של מתן שמות לרגשות ומתן לגיטימציה לרגשות אלו (למשל: “אבא קרא עכשיו ספר מעציב, ולכן הוא קצת עצוב”, או “לאמא היה ריב עם השכנה ולכן היא כועסת עכשיו”).
  • לתת שמות לרגשות של הילדים ובכך להרחיב את טווח האפשרויות שלהם לבטא את רגשותיהם. 

למי מתאים הסיפור וכיצד ניתן לעשות עבודה רגשית בעזרתו

הסיפור מתאים לילדים מגיל 4.

למי אפשר לקרא את הסיפור

עבודה רגשית שניתן לעשות בעזרת הסיפור

לילדים שמתקשים לבטא את רגשותיהם ולשתף בהם את סביבתם.

ניתן להכין את קופסת הרגשות של מותק ובאמצעות כך לסייע לה לספר מה היא מרגישה: לגזור לבבות קטנים ועל כל לב לכתוב ולצייר עם הילדים: “מותק כועסת כי….”, “מותק עצובה כי….”, “מותק נעלבה כי….”, “מותק היתה רוצה ש….” ועוד.

פעילות זו תעזור במתן שמות לרגשות, ביצירת מודעות להם וכן בביטויָם החוצה. ניתן גם לשמור את הקופסא ובהזדמנויות שונות להכניס לתוכה רגשות שהילדים עצמם מרגישים.

לילדים שמתקשים לבטא את רגשותיהם ולשתף בהם את סביבתם.

פעילות שמתאימה לילדים בוגרים יותר: ניתן להכין בובות אצבע של מותק הורודה ומותק השחורה ולעשות משחק תפקידים ביניהן: מה אומרת מותק השחורה למותק הורודה ולהיפך. באמצעות כך אפשר לתת מקום לתחושות שמרגישים כאשר שומרים את הדברים בבטן (למה לא רוצים לספר, מה קשה בלספר) וגם לתחושות שמרגישים כאשר משתפים.

Comments are closed.

חדשות
צרו קשר

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

טלפון

נושא

תוכן ההודעה

054-2440988